נייר תרבותי מתייחס לנייר המשמש לכתיבה והדפסה להפצת ידע תרבותי. בהתבסס על יישום, ניתן לסווג מוצרי נייר לנייר תרבותי, נייר אריזה, נייר ביתי ונייר מיוחד.
נייר תרבות מורכב בעיקר משלוש קטגוריות: נייר דפוס וכתיבה לא מצופה, נייר דפוס מצופה ודפוס עיתון. נייר דפוס וכתיבה לא מצופה כולל נייר דפוס אופסט ונייר כתיבה; נייר הדפסה מצופה מורכב בעיקר מנייר אמנותי (נייר מצופה); ונייר עיתון משמש לעיתונים וכתבי עת. נייר דפוס אופסט (הידוע בכינויו "כפול-נייר אופסט") הוא סוג עיקרי של נייר תרבותי, בשימוש נרחב בספרים, ספרי לימוד ומגזינים. נייר תרבותי דורש סטנדרטים גבוהים של חלקות, לובן ומבריק, ועליו לעמוד בתקנות סביבתיות כגון "דרישות טכניות למוצרי תיוג סביבתי-נייר תרבותי" (HJ 410-2017). הייצור שלו כולל שלבים כמו הכנת חומרי גלם, עיסת, הכנת מלאי, ייצור נייר וגימור. ככל שהתעשייה התפתחה לצד התיעוש, ריכוז השוק גדל, וכמה מיצרניות נייר גדולות אימצו מודל עסקי של "ייעור משולב-עיסת נייר". בשנת 2025 השיקה הבורסה לחוזים עתידיים בשנחאי את הנגזרות הפיננסיות הראשונות בעולם לנייר תרבותי: חוזים עתידיים ואופציות על נייר דפוס אופסט.
נייר הוא אחת מארבע ההמצאות הגדולות של ארצי; היסטורית, נייר ששימש לטקסטים עתיקים סווג לשלושה סוגים על סמך חומרי גלם: קנבוס-, מבוסס-סיבים-באסט (על בסיס קליפות-) ונייר על בסיס-במבוק. בתוך מדיניות סביבתית מחמירה יותר ויותר, תעשיית הנייר התרבותית המודרנית מתפתחת לקראת פיתוח ירוק, דל-פחמן ומעגלי.